עמותת "אלמונה" נ' מועצה מקומית גדיידה מכר ואח'

פסק דין

התובעת היא עמותה שמעניקה שירותי חינוך ותרבות, ובכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה הקימה והפעילה גן טרום-חובה בשם "אלמחבה" (להלן – "הגן") בשטח השיפוט של הנתבעת 1, המועצה המקומית ג'דיידה-מכר (להלן – "המועצה").

עניינה של התביעה הוא תשלום כספים שהתובעת זכאית לקבלם, לפי טענתה, מאת הנתבעות מתוך כספי התקציב שקיבלו האחרונות מאת משרד החינוך עבור ילדים אשר למדו הלכה למעשה בגן של התובעת.

נתוני רקע וגדר המחלוקת:

לטענת התובעת, בשנת הלימודים 2005/2006 היא הפעילה את הגן ובו למדו 34 ילדים ששמותיהם פורטו ברשימה אשר צורפה לכתב התביעה.

התובעת הוסיפה, כי על אף העובדה שהגן העניק בפועל שירותי חינוך מלאים ל-34 ילדים, כאמור, היא לא קבלה את חלקה בתקציב אשר הועבר למועצה על ידי משרד החינוך בהתאם למספר הילדים אשר התחנכו אצלה.

לטענת התובעת, 19 ילדים מתוך 34 הילדים אשר למדו אצלה, היו רשומים אצל המועצה. 10 ילדים אחרים שגם הם למדו אצל התובעת, היו רשומים בגן של הנתבעת 2. מתוקף רישום זה קבלו המועצה והנתבעת 2 את התקציב היחסי מאת משרד החינוך – כל אחת כדי חלקה לפי מספר הילדים – אף שבפועל ילדים אלה למדו אצל התובעת.

בהליך משפטי קודם (עת"מ 3167/06) הגישה התובעת עתירה מנהלית נגד המועצה ומשרד החינוך, ובו עתרה מבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה לחייב את המועצה לדווח על 19 הילדים כלומדים בפועל בגן שלה ובהתאם לכך לחייב את המועצה ומשרד החינוך להעביר לה את התקציב לו היא זכאית בגין אותם ילדים, לרבות תקצוב רטרואקטיבי.

במסגרת ההליך הנ"ל הושגה הסכמה בין הצדדים באשר לרישום 19 הילדים בגניה של התובעת ולתקצוב מתאים, החל מיום 1/1/06.

המועצה סירבה לשלם לתובעת את כספי התקציב בגין התקופה שמיום 1/9/05 ועד ליום 31/12/05 עבור 19 הילדים, בסך של 51,832 ש"ח בערכי קרן (לפי 682 ש"ח לילד X 19 ילדים X 4 חודשים).

כלפי הנתבעת 2, שאף היא עמותה אשר הפעילה גן טרום חובה בשטח השיפוט של המועצה, טוענת התובעת כי היא קיבלה מאת משרד החינוך תקציב מוגדל שאינה זכאית לקבלו, מאחר שבאותה שנת לימודים נרשמו בגן שלה 10 ילדים אשר למדו בפועל אצל התובעת ולא בגן של הנתבעת 2. לפיכך, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת 2 לשלם לה סך של 68,200 ש"ח בערכי קרן (לפי 682 ש"ח לילד X 10 ילדים X 10 חודשים).

המועצה בתורה מתנגדת לתשלום כספים כלשהם לתובעת וטוענת, כי הגן של האחרונה פעל שלא כדין לאור כך שהוקם ללא רישיון מאת משרד החינוך שמונפק בהתאם לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט – 1969.

המועצה אישרה אומנם כי רישיון הפעלה הוענק לתובעת בדיעבד (ניתן ביום 27/3/06 כאשר תוקפו הוא מיום 1/9/05), אך לשיטתה אין בכך כדי לרפא את הפגם שדבק בהתנהלותה.

המועצה הוסיפה, כי חרף מתן רישיון בדיעבד, יש להוקיע את התנהגותה של התובעת אשר נטלה על עצמה את הסיכון והאחריות להפעיל גן ילדים ללא רישיון כדין. לפיכך, וכעניין של מדיניות ראויה אין להכשיר את פועלה של התובעת אף אם תוקף הרישיון הוא רטרואקטיבי.

המועצה טוענת עוד, כי מתוקף חובתה על פי תקנה 24 לתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום) התשכ"ט – 1959 (להלן- "תקנות הרישום") היא פעלה לרישום אותם ילדים אשר למדו אצל התובעת בגני הילדים המאושרים השייכים לה, על מנת שלא להותירם ללא מסגרת חינוכית מוכרת. מתוקף כך, נערכה המועצה מבעוד מעוד, הכשירה גני ילדים, רכשה ציוד והעסיקה סייעות לצורך קליטת אותם ילדים, דבר שהיה כרוך מבחינתה בהוצאה כספית משמעותית.

לא זו אף זאת, במסגרת אותה היערכות, ועל אף שבפועל הילדים לא למדו בגנים שלה, נוכחה המועצה לדעת לאחר פנייה למשרד החינוך, כי אין בידה להפסיק את העסקת צוות העובדים המיותר.

אשר על כן ומתוקף אינטרס ההסתמכות, ביקשה המועצה לדחות את התביעה, שכן היא הוציאה כספים רבים עבור הילדים אשר התחנכו אצל התובעת. ולכן, גם אם תזכה התובעת בתביעתה, יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובתה את סכום הנזק שנגרם למועצה, העולה בהרבה על סכום התביעה.

הנתבעת 2 בתורה ביקשה אף היא לדחות את התביעה בציינה כי אין כל יריבות בינה לבין התובעת. לגופו של עניין, גם הנתבעת, כמו המועצה, נאלצה להוציא הוצאות רבות לצורך קליטת כל הילדים אשר נרשמו בגן שלה. הנתבעת 2 הדגישה כי רישום 10 הילדים בגן שלה נעשה כדין, כך שלא נפל כל פסול בהתנהלותה.

דיון והכרעה:

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על פי סיכום טענות בכתב ובהתבסס על המסמכים שבתיק.